גזר דין בתיק ת"פ 33820-12-11

1.       הנאשם הורשע על סמך הודייתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, היינו סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיפים 13 + 19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973 והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודה הנ"ל.

2.       בעובדות כתב האישום נאמר כי במועדים הרלוונטיים הופעל סוכן משטרתי אשר רכש בהוראתה ואישורה של המשטרה נשק, תחמושת וסמים. באותם מועדים פעל גם שוטר סמוי בשליחות המשטרה ורכש בהוראתה ואישורה כלי נשק, תחמושת וסמים.

ביום 23.3.2011 פנה הנאשם לסוכן ולשוטר הסמוי והציע למכור להם סם מסוכן מסוג הרואין בכמות של 50 גרם נטו תמורת סך 5,000 ש"ח. עסקת הסמים נקבעה ליום 27.3.2011 ובאותו מועד נפגשו הנאשם והשוטר הסמוי בעכו. הנאשם נכנס לרכבו של הסמוי והשניים נסעו ברחבי העיר. בשלב מסוים ירד הנאשם וקיבל מידי אדם אחר שזהותו אינה ידועה למאשימה סם מסוכן מסוג הרואין בכמות של 24.06 גרם נטו וכן אבקה בכמות של 17.15 גרם נטו. הנאשם החזיק את הסם ללא היתר ושלא לצריכה עצמית. בהמשך, מסר הנאשם את הסם ואת האבקה לשוטר הסמוי וזה העביר לו סך 5,000 ש"ח. הסם והאבקה נשלחו למעבדה ונמצא כי מדובר בסם מסוכן מסוג הרואין בכמות של 24.06 גרם נטו ובאבקה שאינה סם מסוכן בכמות של 17.15 גרם נטו.

הנאשם הודה כאמור בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירות המיוחסות לו שם על סמך הודייתו.

3.       בטיעוניה לעונש הפנתה המאשימה  לכך שמדובר במי שלחובתו ארבע הרשעות קודמות והוא אף ריצה בעבר עונש מאסר בפועל בן ארבעה חודשים.

עוד הוסיפה המאשימה כי העונש המרבי הקבוע בצדן של העבירות בהן הורשע הנאשם הנו 20 שנות מאסר. מדובר בעבירות חמורות המסבות נזקים קשים וארוכי טווח הן לחברה והן ליחידיה. הצורך להילחם בנגע הסמים מחייב הסגת משקלן של הנסיבות האישיות מפני חומרת העבירות ומתן דגש לשיקולי הרתעה, גמול ומניעה. בהקשר לכך הפנתה ב"כ המאשימה לשורה של פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט העליון במרוצת השנים בהם הדגיש בית המשפט את הצורך בהטלת עונשים הולמים למחזיקי סמים שלא לצריכה עצמית. בנוסף, הפנתה ב"כ המאשימה לגזרי הדין שניתנו בפרשת הסוכן נשוא כתב האישום, תוך שהצביעה על העונשים שהוטלו באותם תיקים, המצדיקים לשיטתה הטלת עונש הולם במקרה דידן. מתחם הענישה הראוי לשיטתה של המאשימה הינו בין 3 - 6 שנות מאסר בפועל. עברו של הנאשם וחלקו הפעיל בעסקת הסמים, מחייבים לגישתה ענישה מרתיעה ומשמעותית. נוסף לעונש של מאסר בפועל עתרה המאשימה להטיל על הנאשם גם מאסר על תנאי, קנס ופסילת רישיון נהיגה.

4.       ב"כ הנאשם טען כי מדובר בבחור צעיר שעל אף שהסתבך בעבר בפלילים, הרי שעברו אינו כולל עבירות סמים. בין הנאשם לבין הסוכן קיימת הכרות ארוכת שנים ועל אף זאת לא הציב אותו הסוכן ברשימת היעדים, דבר המלמד כי לא מדובר במי ששימש כסוחר סמים. תעיד על כך גם העובדה שעל אף שהציע לסוכן כמות של 50 גרם סמים, הצליח הנאשם לספק כמות קטנה יותר העומדת על 24 גרם הרואין בלבד.

מבחינת טווחי הענישה טען הסנגור כי העונש הראוי בנסיבות המקרה דידן הנו 15 חודשי מאסר. לשיטתו, הפסיקה שהציגה ב"כ המאשימה מתייחסת לכמויות גדולות יותר של סמים ומדובר בענישה המצויה ברף הגבוהה במתחם הענישה הנהוגה.

5.       בתום שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים לעונש בקש הנאשם להוסיף מספר מילים. בדבריו אמר כי הוא מצטער על מעשיו וכי בית הכלא אינו המקום בעבורו, וביקש להתחשב בכך שאביו חולה.

6.       ביום 10.7.2012 נכנס לתוקפו תיקון מס' 113 לחוק העונשין בדבר הבניית שיקול הדעת בענישה. תיקון זה שחל בענייננו, בשים לב לכך שהכרעת הדין ניתנה לאחר כניסתו לתוקף, קובע כי העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה. עקרון מנחה זה בא לידי ביטוי בסעיף 40ב' לחוק, לפיו נדרש "יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו".

כמצוות סעיף 40ג(א) לחוק ייקבע בשלב הראשון מתחם הענישה ההולם ובשלב השני אקבע את העונש הראוי בתוך מתחם הענישה כאמור בסעיף 40ג(ב) לחוק העונשין.

7.       חומרתן של עבירות הסמים, בייחוד אלו שעניינן אינו החזקה או שימוש לצריכה עצמית, ידוע לכל, ודומה כי אין צורך להכביר על כך מלים. נגע הסמים מחייב מלחמה בכל אחת מחוליות הפצת הסם, ובית המשפט נדרש לתרום את תרומתו במלחמה זו בדרך של ענישה הולמת. עמד על כך בית המשפט ברע"פ 1720/11 גליק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.3.2011) בקבעו:

"חשיבות המלחמה בנגע הסמים ידועה לכל, והעוסקים בסחר ובתיווך בסם יידעו כי 'מלחמת החורמה בעברייני סמים נמשכת והולכת. מלחמה קשה היא, מלחמה ארוכה, והיא כמלחמת ישראל בעמלק' (ע"פ 4998/95 מדינת ישראל נ' אוקטביו, פד"י נא' (3), 769, 787)".

          עיינתי בפסקי הדין שהוצגו מטעם ב"כ הצדדים. בהתחשב בערך החברתי הנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים ובנסיבות ביצוע העבירה במקרה דידן אני סבור כי מתחם הענישה הראוי, בהתבסס על עקרון ההלימה הינו מאסר בפועל לתקופה שנעה בין 18-54 חודשים.